Agile – ממהפכה לרודנות חדשה

כמו כולם ראיתי את המפגינים שהתנפלו על שגרירות ישראל בקהיר, וקשה להגיד שהופתעתי. הסיפור של מהפכה שמחליפה עיוות אחד באחר כבר קרה בהיסטוריה וכנראה שגם זו לא הפעם האחרונה.

לא, לא התחלתי לכתוב על פוליטיקה, אבל בפוסט הנוכחי אני כן רוצה לסקור עוד מהפיכה שאכלה את בניה: מהפכת הagile.

בשנת 2003-2004 עבדתי בארגון עתיר תהליכים, נהלים ומנהלים וראיתי איך המפלצת הביורוקרטית לא רק מאטה ומסרבלת את החיים, אלא בסוף גורמת לפגיעה ממשית במטרות אותן היא אמורה לשרת. באותו זמן התחלתי להיחשף למתודולוגיה האג'ילית על נגזרותיה השונות, ומהר מאוד נשביתי. הגישה עוד הייתה רחוקה מהמיינסטרים, על גבול החתרנית, אבל היא דברה אלי מאוד מסיבה פשוטה: בסופו של דבר זה היה חיפוש אחר "שכל ישר" – דרכים פשוטות וטבעיות להשגת יעדים לעומת גישה של היצמדות לשיטות מסורתיות גם כשהן מחוץ להקשר.

כשאני אומר "על גבול החתרנות" אני מתכוון בין היתר לסיפור הבא: כשהתחלתי לנהל קבוצת פיתוח בסטארט אפ היה לי את החופש לעבוד בהשראת שיטות אג'יליות, התוצאות היו יפות גם ביעדים ולא פחות חשוב גם בצורה שבה הצוות התגבש והתקדם. כשהחברה גדלה קצת הגיע VP R&D חדש מאחת החברות הגדולות והידועות. בשיחת ההיכרות שלי אתו הוא שאל אותי על צורת העבודה ואני התחלתי להיסחף בתיאורים על שיטות agile שונות והעקרונות שמאחוריהן. בשלב מסוים הוא הודיע לי שהכל נשמע יפה מאוד, אבל זה לעולם לא יעבוד בקנה מידה גדול יותר, ומהיום חוזרים לצורת עבודה סטנדרטית. ואם כך היה בסטארט אפ קטן, ברור שבארגונים גדולים לא היה על מה לדבר.

בכל אופן, הנחישות והלהט של האנשים שעסקו בagile, יחד עם התוצאות שהשיטה הזו ידעה להביא, גרמו לכך שהמושג הזה חדר מהשוליים למרכז, והיום הפך לסוג של buzzword שכל אחד חייב בפרויקט שלו. היום יש כבר קורסים, הסמכות, מתודולוגיה מפורטת ליישום של שיטות האג'יל השונות, ואחראים בארגון על כך שהמתודולוגיה מבוצעת בצורה מדויקת.

וכאן בדיוק הבעיה. Agile בשבילי היה העדפה של שכל ישר על פני נהלים קבועים מראש, וכן מתן אחריות וחופש לאנשים. המשפט הראשון במניפסט האג'ילי הוא "(העדפת) אנשים ויחסי גומלין על פני תהליכים וכלים". יש מאמר קלאסי בנושא ("No silver bullet") שאחת הטענות שבו היא שאין שום שיטה שתצליח לפשט את המורכבות בפיתוח תוכנה בכוחות עצמה, ובסופו של דבר הכל תלוי באנשים ובצורה שהם יתמודדו עם כל אתגר קונקרטי. המסקנה ההפוכה גם תקפה: שום שיטה לא תצליח לגבור על הנזק שעלול להיגרם מהחלטות לא נכונות או מאנשים לא טובים. ההרגשה שלי היום היא שagile הפך, ביותר מדי מקומות, לעוד סט דרישות שצריך לקיים בלי קשר להתאמה שלו לסיטואציה ספציפית, לאיזה "לחש קסמים" שאמור לגרום להכל להסתדר איכשהו גם כשההתנהלות כושלת. יותר ויותר אני שומע על החלטות מוזרות שהתקבלו רק בשביל "ליישר קו עם scrum" וכדומה. מעניין אותי מתי יגיע היום שבו נראה אדם עומד 20 דקות בדממה ליד השולחן שלו בבוקר, ואז מסביר שחייבים לפתוח את היום בstand up meeting וכל שאר הצוות לא הגיע באותו יום…

אני עדיין מתלהב מagile, יש שם כמה טכניקות מצוינות, אבל העיקר בשבילי הוא לשמור על העקרונות שהביאו אותי לשם מלכתחילה: ראש פתוח, שימוש בכלי המתאים לכל בעיה במקום הצמדות לפתרונות שנקבעו מראש והעיקר אנשים טובים שחולקים באחריות ומקבלים דרגת חופש בהתמודדות עם הבעיות והשגת היעדים.

זהו להיום. יצא קצת דביק אז בפוסט הבא נאזן עם משהו טכני.

2 מחשבות על “Agile – ממהפכה לרודנות חדשה

  1. פינגבק: קנבן – שלושת הדברים החשובים | אותיות ומספרים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s